מלכה פדרו
שִׁירָז הִגִיעָה חֲגִיגִית לְבֵית-הַסֶפֶר,
הַמוֹרוֹת בַּכְּנִיסָה אָמְרוּ:
"שִׁירָז אַת כָּל-כָּךְ יָפָה הַיוֹם! ",
וְשִׁירָז חִיְכָה וְאָמְרָה:
"תוֹדָה, יֵשׁ לִי הַיוֹם מְסִבַּת יוֹם-הוּלֶדֶת! "
כְּשֶׁנִכְנְסָה שִׁירָז לַכִּיתָה, אָמְרוּ לָה אֵלָה וְנוֹעָה:
"מַזָל טוֹב שִׁירָז! ",
וְדוֹרוֹנִי חִיֵיךְ וְאָמַר:
"אַת כְּמוֹ מַלְכָּה הַיוֹם! "
בַּמְסִיבָּה שָׁרוּ כָּל הַיְלָדִים
שִׁירֵי יוֹם-הוּלֶדֶת, וְנָתְנוּ לָה אֶת הַמַתָנוֹת.
בַּסוֹף אָמְרָה שִׁירָז:
"הָיָה לִי יוֹם נִפְלָא, תוֹדָה. "