יִשׂרְאֵלִים הם האנשים שבטוחים שהתור בנְמַל תְעוּפָה (ובכל מקום, לְמַעֲשֶׂה) אמור להיראות כמו פירמידה: אדם אחד ליד הדַלפָּק, מאחוריו שניים, מאחוריהם שלושה, וכן הלאה. עמים פחות חכמים טֶרֶם למדו את הכּלָל הזה ומִתעַקשים משום מה לעמוד בשורה עוֹרפִּית (в затылок друг другу) מסודרת.
ישׂרְאֵלִים הם האנשים שחושבים שהמילה 'חגים' היא כִּינוּי קוד ל"בואו נזרוק את הוראות הדִיאֶטָה לְכָל הָרוּחוֹת ".
ישראלים קונים כל שנה, בשבוע הספר, ספרים שהם בחיים לא יקראו - אבל תמיד יִתכַּוונו לקרא בקרוב.
ישראלים הם אנשים שמדברים בצְעָקות משני צידי המִדרָכָה, העיקר שלא יִצטָרכו לַחֲצוֹת את הכּבִיש.
ישראלים בטוחים שפֵּירוּש הבִּיטוּי " פֶּנסיוֹן מלא" הוא "האורחים מתבקשים (от гостей требуется) לקחת הביתה את המגבות והסבונים מהחדר".
זוג ישראלי שמוּרכָּב ממָרוֹקָאִי ורוּסִייָה יקרא לבן שלו 'שון' כדי שיהיה לו קל לְהִשתַלֵב באָמֶרִיקָה, אִם וְכַאֲשֶר (если когда-нибудь).
גם ישראלים אֲקָדֵמַאיים שהגיעו למַעֲלָת (ступень) שַדרָן ברדיו המַמלַכתִי לא יִמנעו (не избегут) מלומר בשִידוּר " טפוּ טפוּ טפוּ ".