הוּא הָלַך לו בדֶרֶך לְצַדה של כִּיפָּה אֲדוּמָה, עד שהִגִיעו למָקוֹם שפָּרחו בו פִרְחֵי בָּר.
"הבִּיטי, כִּיפָּה אֲדוּמָה" - אָמַר הזְאֵב במְתִיקוּת – "איזה פּרָחִים מַקסִימים יש כאן. הקשִיבי לשִירָת הצִיפּוֹרִים. לָמָה את מְמַהֵרת, כְּאִלוּ (как будто) מְפַחֵדת שתְאַחֲרי לבֵּית הסֵפֶר? לא חֲבָל שאת לא נֶהֱנֶית מהדֶרֶך היָפָה? ולָמָה שלא תִקְטְפִי לסַבתָא שלך זֵר פּרָחִים יָפֶה?"
הִבִיטָה כִּיפָּה אֲדוּמָה סָבִיב ולְמַעלָה, וְרָאֲתָה נִיצנוּצי אוֹר רוֹקְדים בין צַמָרוֹת העֵצִים ומֵאִירים את הפּרָחִים הצִבעוֹנִיים.
"אתה צוֹדֵק, אָדוֹן זְאֵב" – אמרה כִּיפָּה אֲדוּמָה – "עוד מוּקדָם, יש לי עוד הָמוֹן זמַן. בֶּאֱמֶת כְּדָאִי שאקטוֹף לסַבתָא זֵר פִרְחֵי בָּר."