האיש הטוב. חלק 1

קַרְל אֶוַלְד

תירגום: דוד ויסקוט

היֹה היָה פעם איש שהיה כל כך נורא טוב עד שלא סבל את החיים שחי העולם הזה ואת העולם הזה כולו.

בכל אשר הביט, לא ראה אלא סכסוך ומריבה בין הבריות! כל אחד היה דואג רק לעצמו ושואף להרוויח על חשבון רעהו. מלחמות השתוללו בין המלכים, מלחמות בין העמים ומלחמות גם בין הסוחרים בפינה שמעבר לרחוב. איש מכל אלה לא עזר לעמיתו. איש מהם לא סלח לאחרים. לבסוף היה האיש הטוב כל כך שבע רוגז מהעולם עד כי החליט להתיישב אֵי שָם הַרחֵק (=רחוק) בחוץ בשדה, למען יהיה מעורב מעט ככל שאפשר עם בני האדם ועסקיהם (עסקים שלהם)

אמר ועשה! הוא שכר בית קטן לְהַפלִיאאֵי שָם ביער אשוחים מרוחק אחד על שפת הים, ועבר לשם מיד. ושם הוא גר, עישן את מקטרתו, ישב ליד החוף והביט החוצה על הים וחשב שמעתה לא יועלב (будет оскорблено) עוד לבו הטוב במראות של רוֹעַו אַכזָרִיוּת.

הביא אתו האיש, ביחד עם שאר דברים טובים שונים, ירך-חזיר אחת נהדרת, מעושנת בעדינות ומעט מלוחה, שהיתה תלויה במַרתֵף פֶּן תתקלקל. ויום אחד התעורר בו בתמימות גמורה חשק לאכול חתיכונת מהירך המעושנת. אבל כשרצה לקחתה מהמרתף, לא היתה שם עוד הירך. רק את העצם הוא מצא, ולא מאומה בלתה. וכשהאיש הטוב הביט סביבו, הוא הספיק עוד לראות זנבו של עכבר שנעלם בתוך חורו. זה היה סיפור מרגיז ביותר, וכדי שלא יקרה כך גם לירך הבאה, הוא הלך אל האיכר שממנו הוא שכר את הבית.