חַייָל זָקֵן הלך הביתה לחוּפשָה. הִתעַייֵף בַּדֶרֶך ונַעֲשָׂה רָעֵב. עָבַר בכּפָר ושם ניגש לבַּיִת הראשון.
" אָנָא, תנו לעוֹבֵר אוֹרֵחַ לָנוּחַ קצת אֶצלְכֶם!"
פִּתחָה לו אישה זקנה
"כנס חייל!"
"ואולי נִיתָן אצלך גם לאכול דָבָר מה?"
הזקנה הייתה עָשִירה אבל קַמצָנית. אפילו קֶרַח בחורף לא הייתה נותנת.
"אוי, אישי הטוב, בעצמי עוד לא אכלתי היום.
אין לי כלום בבית!"
"אין אז אין" ענה החייל.
ואז הוא ראה גַרזֶן ללא יָדִית, מוּנָח תחת סַפסָל.
"אם אין דבר אחר, אולי נוּכַל לְבַשֵל דַייסָה מהגַרזֶן?"
בַּעֲלַת בַּיִת הֵנִיפה ידיים "איך? איך אפשר לְבַשֵל דַייסָה מגַרזֶן?"
"תביאי סִיר, תֵכֶף אראֶה לך איזו דַייסָה נבשל מהגַרזֶן".