האיש הטוב. חלק 6

קַרְל אֶוַלְד

תירגום: דוד ויסקוט

אז רץ האיש מהגינה אל הבית, התיישב בחדרו ובכה. הוא דימה שעליו למות ברעב. בְּשֶל (=בגלל) לבו הטוב לא אָבָה (לֶאֱבוֹת - желать,архаич.)להיות לרוֹצֵחַ. אבל כיון שלא מת מיד והרעבון גבר והלך, הוא ניגש לארונו ואחז בתפוח אדום יפהפה שהוא שמר שם במשך כל החורף. "הלא זה אוכל לאכול", חשב.

אבל אך הצמיד אליו שיניו, כשהתחיל התפוח לבכות ולצעוק.

"אוי לי, אבוי לי! הרי ידעתי בלבי כל הזמן! ידעתי כבר אז, כשהרוצחים קרעו אותי מהעץ. עכשיו אוכלים אותי, וגרעיני יושלכו לפך האשפה במקום להיטמן באדמה השחורה הטובה. לעולם לא יצמחו מהם עצי תפוח יפים."

האיש שמט את התפוח, וזה התגלגל דרך כל החדר. עת רבה הוא ישב דומם ובָּהָה מול התפוח. אז נשא עיניו. מהחלון הפתוח נשמע רחש (шорох). היה זה החתול שקפץ על אֶדֶן החלון.
"נו?" שאל. "איך המצב? השגת עכשיו משהו לאכול?"

"ל-לא", אמר האיש.

"אהה, אחא!" יימים החתול.

"אין לי די כוח לזרוק עליך משהו …"

"נכון, באמת אין לך. ועוד מעט קט תגוע ברעב. מה אתה חושב לך? חיה כמו שיצר אותך האלהים הטוב! עשה את שלך, והֵנִיחַ לאחרים את שלהם! העכבר זולל את ירך החזיר, אם מניחים לו. החתול אוכל את העכבר, כשהוא מצליח לתפוש אחד. ככה הם החיים."
רגע אחד נעץ האיש מבט בחתול. אז הוא ניתר ממקומו, פתח את דלת המטבח וקרא:
"אנה … אנה! בשלי לי ארוחת צהריים, אבל מהר! … אני גוֹוֵעַ ברעב! קודם כל אני רוצה צנוניות … ואחר כך חתיכה מירך-חזיר החדש … ואז פרגיות … עם סלט חסה, כמובן … ואז, מנה גדולה גדולה של תותי שדה! אוצי ומהרי, אנה!"

ואחרי שנתן הוראותיו למשרת, הוא הרים את התפוח מהרצפה וטרף אותו בשלוש נגיסות. את בית הגלעינים הוא השליך לעבר החתול ופגע בדיוק באפו; החתול התעטש והִסתַלֵק משם חִיש מַהֵר.