היפהפיה הנרדמת. חלק 6
הנסיך היה בבעיה, ולא ידע למה להאמין, כשכַּפרִי חָבִיבאחד אמר לו:
"הוֹד מַלכוּתוֹ (ваше величество), לפני כחמישים שנה שמעתי מאֲבִי (אבא שלי) ששמע מסבי (סָבָא שלי) שהיתה פעם בטִירָה נסיכה, היפה ביותר שנראתה אי פעם. ששֵינָהנפלה עליה לפני מאה שנים, והיא תתעורר מנשיקתו של נסיך, שעֲבוּרוֹ (для него) היא נשמרה."
הנסיך הצעיר הִתרַגֵש כולו מן המילים הללו, והאמין, מִבּלִי לשקול את הדבר, שהוא יכל לסיים את ההַרפַּתקָה הנדירה הזו. והוא החליט באותו רגע לברר את העניין.
כשהתקדם רק מעט לעבר היער כל העצים הגדולים, השיחים, והשרכים הקוֹצָנִיים, זזו מדרכם (מדרך שלהם) ונתנו לו לעבור. הוא צעד לכִּיווּן הטירה שראה בקצה של שדרה ארוכה שבה הלך. והדבר שהפתיע אותו מעט היה שהוא ראה שאף אחד מאנשיו לא יכל ללכת בעקבותיו (вслед за ним), כי העצים נסגרו כשהלך דרכם. אך הוא לא פסק מלהמשיך בדרכו. נסיך צעיר ומאוהב תמיד יהיה אמיץ.
הוא הגיע לחצר חיצונית מְרוּוָחת (просторный), שמה שראה בה היה משתק מאֵימָה גם אדם חסר פחד (бесстрашный). בכל מקום שָׂרַרה דממה מאיימת. המוות הראה עצמו בכל מקום, ולא היה שם דבר מלבד דמויות מתוחות של אנשים ובעלי חיים, שכולן נראו מתות. אך הוא ידע היטב (=טוב), מהפנים האדומות של הזקיפים (постовые), שהם רק ישנו. והגביעים (бокалы) שלהם, שבהם נשארו כמה טיפות יין, הראו שהם פשוט נרדמו במקומם.