מי שָם? – שָאַל הזְאֵב בקוֹל צָרוּד, מְנַסֶה לְחַקוֹת את קוֹלה של סַבתָא. כִּיפָּה אֲדוּמָה נִבהַלה קצָת מן הקוֹל הגַס, אבל אחר כך זָכְרָה שסַבתָא חולָה, וחָשְבָה שהיא צְרוּדָה.
"זו אני כִּיפָּה אֲדוּמָה. אמא שָלְחָה לך חתיכת עוּגָה ובַּקבּוּק יַיִן.
"הָרִימִי את הבּרִיחַ והִכָנְסִי!" – אָמַר הזְאֵב
הרימה כִּיפָּה אֲדוּמָה את הבּרִיחַ ונִכְנְסָה הַבַּיתָה. היא ניגְשָה אל המִיטָה, ורָאֲתָה שהראש של סַבתָא מְכוּסֶה.
"בוקר טוב, סַבתָא ", אמרה כִּיפָּה אֲדוּמָה, אבל לא שָמַעה שום תשוּבָה.
הִתקָרְבָה כִּיפָּה אֲדוּמָה עוֹד יותר וקָרְאָה בקוֹל:
"סַבתָא, למה יש לך אוֹזנַיִים כל כך גדולות?"
"כְּדֵי שאוּכָל לִשמוֹעַ אותך כְּמוֹ שצריך, יַקִירָתִי"
"אֲבָל סַבתָא, למה יש לך עֵינַיִים כל כך גְדולות?"
"כְּדֵי שאוּכָל לִראוֹת אותך הכי טוב, אהוּבָתִי"
"וסַבתָא, למה יש לך יָדַיִים כל כך ארוכות?"
"כדי שאוּכָל לְחַבֵּק אותך חָזָק חָזָק, חָמוּדתי (=חָמוּדה שלי)"
"אֲבָל סַבתָא, למה יש לך שִינַיִים כל כך ארוכות?" קָרְאָה (прокричала) כִּיפָּה אֲדוּמָה בבֶּכִי.
" כדי שאוּכָל לֶאֱכוֹל אותך עד הסוֹף!" קָרָא הזְאֵב, קָפַץ מהמִיטָה ובָּלַע את כִּיפָּה אֲדוּמָה.