כִּיפָּה אֲדוּמָה. חלק 5

פָנְתָה כִּיפָּה אֲדוּמָה לשבִיל צדָדִי והִתחִילָה לִקטוֹף פּרָחִים לסַבתָא, ובכל פעם שנִדמֶה היה לה כי קָטְפָה כָּבַר דַי פּרָחִים, ראתה עוֹד פֶּרַח ועוֹד אחד, וכך נִכְנְסָה כִּיפָּה אֲדוּמָה עָמוֹק עָמוֹק לתוך היער

והזְאֵב – הוא מִיהֵר לבית של סַבתָא ונָקַש על הדֶלֶת

"מי שם" – שאלה סַבתָא

"זו אני, כִּיפָּה אֲדוּמָה", אמר הזְאֵב בקוֹל דַק, "אמא שלחה לך חֲתִיכָת עוּגָה ובַּקבּוּק יַיִן, שתִתְחַזְקי. פִתְחִי את הדֶלֶת, סַבתָא"

"אין לי כּוֹחַ לָקוּם", אמרא סַבתָא, "הָרִימִי את הבּרִיחַ והִכָנְסִי"

הֵרִים זְאֵב את הבּרִיחַ, פָּתַח את הדֶלֶת לִרווָחָה, הִתנַפֵּל על הסַבתָא ובָּלַע אותה, אחר כך סגר ה זְאֵב את הבּרִיחַ הדֶלֶת, לָבַש את כּתוֹנֶת הלַילָה של סַבתָא ושֶכֶב במִיטָה, מחכה לכִּיפָּה אֲדוּמָה.

ובֵּינתַיִים אַספָּה כִּיפָּה אֲדוּמָה הָמוֹן פּרָחִים, וכבר בְּקוֹשִי היה לה כּוֹחַ לָשֵׂאת אותם, היא חזרה לשבִיל מהירה לבית של סַבתָא ונָקְשָה על הדֶלֶת