נֵס חנוכה. חלק 1

לפני שָנִים רבות קָרָה המַעֲשֶׂה – בזמן שבֵּית המִקדָש (Иерусалимский Храм) היה קַייָם ביְרוּשָלַיִם. בבֵּית המִקדָש היו כלים קדושים מאוד מאוד, ובהם היו הכּוֹהֲנִים (жрецы) עובדים את עֲבוֹדַת הקוֹדֶש (Богослужение).

הייתה שם מְנוֹרָה נִפלאה, כּוּלָהּ זָהָב טָהוֹר, וכל יום היה הכּוֹהֵן מַדלִיק בה את שִבעַת (7) הנֵרוֹת בשֶמֶן זַיִת זַך (чистый, прозрачный), נָקִי וטָהוֹר, אֲשֶר הֵכִינו בִּמיוּחָד בִּשבִיל לְהַדלִיק את המְנוֹרָה בבֵּית המִקדָש.

והִנָהּ (и вот) הִגִיעַ מאֶרֶץ יָווָן הרחוקה מֶלֶך חָזָק ורָשָע, ושמו אנטיוכוס, ועמו חיילים יוונים רבים.

המלך אנטיוכוס רצה, שהיהודים לא ילמדו תוֹרָה (Тора), שיהיו כמו הגוֹיים ויעשו מעשים רעים.

אוֹי וַאֲבוֹי! אוֹי וַאֲבוֹי!
אנטיוכוס והיוונים הרשעים נכנסו לבֵּית המִקדָש, את המנורה הקדושה כָּבו, את כל הכלים של בֵּית המִקדָש לכלכו ופֶּסֶל גדול הֶעֱמִידו וציוו לכל היהודים:

לא ללמוד תורה !

לא לשמור מִצוות !

ולפֶּסֶל לְהִשתַחֲווֹת !

-----------------------------------------------------------

גוֹי – нееврей

אוֹי וַאֲבוֹי! – беда, горе!