דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא. חלק 3
ואמרה לוֹ אֲחוֹתוֹ שָׂרָה דּוּלִיטְל:
- " אֵיךְ תּוּכַל לְקַווֹת, יוֹחָנָן, שֶׁהַחוֹלִים יָבוֹאוּ אֵלֶיךָ,בְּעוֹד (пока) הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה בְּבֵיתְך (בית שלך)? מְהולָּל שֵׁם הַרוֹפֵא, אֲשֶׁר חֲדַר-הַהַמְתָּנָה שֶׁלּוֹ מָלֵא קִיפּוֹדִים וְעַכְבָּרִים! הֲלוא (ведь) זֶה הַחוֹלֶה הָרְבִיעִי,אֲשֶׁר הַחַיּוֹת גירְשׁוּ! הָאָדוֹן יֶנְקִינְס וְהָאָדוֹן פַּרְסוֹנְס הוֹדִיעוּ,כִּיכַף-רַגְּלָּם לא תִדְרוךְ עוֹד עַל סַף-בֵּיתְךָ לְעֵת חֲלוֹתָם (никогда).מִיּוֹם לְיוֹם הוֹלְכִים אָנוּ (=אנחנו) וּמִתְרוֹשְׁשִׁים. אִם תּוֹסִיף (тут – продолжать) לָלֶכֶת בְּדַרְכְּך (=בדרך שלך) זוֹ, יחדלו חוֹלים לִדְרושׁ בַּעֲצָתֶךָ (=בעֵצָה שלך)"!
- " חֲבִיבוֹת עָלַי הַחַיּוֹת מִכָּל הָאֲדוֹנִים הָאֵלֶּה"– אָמַר הָרוֹפֵא.
- "אֲבָל יֵשׁ אֲנָשִׁים שתלויים בְּךָ "!–עָנְתָההָ אָחוֹת ונִכנסה לְחַדְרָהּ.
עָבְרוּ יָמִים, וְהָרוֹפֵא הִרְבָּה אֶת הַחַיּוֹת בְּבֵיתוֹ, וּמִסְפַּר הַחוֹלִים הַבָּאִים אֵלָיו הוֹלֵך וּפוֹחֵת. לְסוֹף חָדְלוּ הַחוֹלִים לבוא,מִלְבַד פַּרְנַס-הַחֲתוּלִים (הַמּוֹכֵר מָזוֹן לַחֲתוּלִים), אֲשֶׁר הַחַיּוֹת לא הִפְרִיעוּ לו. אַךְ פַּרְנַס-הַחֲתוּלִים לא הָיָה אִישׁ עָשִׁיר, וְרַק פַּעַם בְּשָׁנָה –בְּיוֹם הוּלֶדֶת חָלָה אֶת חָלְיוֹ וְאָז שִׁילֵם לָרוֹפֵא מַחֲצִית הַשִׁילִינְג חֵלֶף (за) צִנְצֶּנֶת סַמֵּי-הָרְפוּאָה (пузырек с лекарством)
----------------
הוֹלֵך וּפוֹחֵת - уменьшается, выражает процесс
הוֹלֵך וגודל - увеличивается, выражает процесс