דַייסָה מגַרזֶן. חלק 2

הזקנה הביאה סִיר. החייל רָחַץ הֵיטֵב (=טוב) את הגַרזֶן, שָׂם בסיר, הוֹסִיף מיים והִנִיחַ מעל האֵש.

הזקֵנָה מַבִּיטה על החייל. לא מוֹרִידה עֵינֵיה (=עֵינַיִים שלה) ממנו.

החייל לקח תַרווָד (половник), בָּחַש בסיר, טָעַם …

"נו, איך?" שואלת הזקנה.

"עוֹד מְעַט מוּכָן" עונה החייל "רק חבל שאין מֶלַח."

"מֶלַח יש לי מספיק. הנה."

החייל הוסיף מֶלַח, שוב טעם ואמר "אִילוּ רק להוסיף חוֹפֶן גרִיסִים!"

הביאה הזקנה גריסים מהמְזָווֶה "תוסיף, תוסיף, שיהיה טעים יותר."

החייל בישל, בחש בדייסה.

והזקנה מביטה, לא עוזבת עיניים ממנו.

"דייסה טעימה" אומר בסוף החייל "אילו רק להוסיף קצת שוּמָן, יהיה תַבשִיל נהדר!"

הזקנה מצאה גם שומן. הוסיפו לסיר.

"קחי עכשיו כַּף, בַּעֲלַת בַּיִת!"

התחילו לאכול, שִיבּחו (хвалили) את הדייסה.

"מעולם לא חשבתי שמגרזן ניתן לבשל דייסה כל כך טובה" הִשתוֹמֵמה הזקנה.

והחייל אוכל, ורק מְחַייֵך תחת השָׂפָם.

סוף