שלגיה. חלק 3
יוֹם אַחַד עָבָר שָׂם נָסִיךְ צָעִיר וְיָפֶה, רָכוּב עַל סוּס לָבָן. הוּא רָאָה את תֵבַת הַזְכוּכִית שֶׁעַל הַגִבְעָה, הִתְקָרֵב וְהֵצִיץ פְּנִימָה.
"אֵיזוֹ נַעֲרָה יפהפיה!" אָמַר בְּלִיבוֹ.
בָּעֶרֶב, כשהגמדים חָזְרוּ הַבַּיְתָה, בִּיקֵשׁ מהֶם נָסִיךְ: "הִרְשׁוּ לִי לָקַחַת לארמוני את היפהפיה שֶׁבַּתֵבַת הַזְּכוּכִית!"
הגמדים לא רָצוּ לְהִפָּרֵד משלגיה, אַךְ (=אבל) לְבַסּוֹף הֶחְלִיטוּ שֶׁמּוּטָב לָה לִהְיוֹת בארמונו שֶׁל הַנָּסִיךְ; הֲרֵי שָׂם יִשְׁמְרוּ עָלֶיהָ מִכּל מִשְׁמָר, יוֹמָם וְלַיְלָה!
בּיקֵּשׁ הַנָּסִיךְ לְהָרִים את תֵּבַת הַזְּכוּכִית, וּלְפֶתַע נִתְקָל בְּאֶבֶן וְהַתֵּבָה נִשְׁמְטָה מִיָּדָיו (=מִיָדַיִם שֶׁלוֹ). מַעֲצֶמֶת הַמַכָּה, נָפַל פֶּלַח הַתַּפּוּחַ מִפֵּיָה שֶׁל שלגיה וְהִיא פָּקְחָה את עֵינֶיהָ. בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִבְחִינָה בּנָּסִיךְ – וּמִיָד הִתְאַהֲבָה בּוֹ, וְהוּא בָּה.
אֵיזוֹ שִׂמְחָה הָיְתָה בַּבַּיִת הגמדים! הֵם רָקְדוּ סָבִיב שלגיה כּל הַלַּיְלָה, וּבְבוֹקֵר נִפְרְדוּ מִמֶנָה לְשָׁלוֹם בּחיבּוּקִים וּנְשִׁיקוֹת.
הַנָּסִיךְ הֶעלָה את שלגיה עַל סוסו הַלָבָן, וְיַחַד יָצְאוּ לִרְכּוב אֵל הָאַרְמוֹן. בְּאוֹתוֹ בּוֹקֵר, כְּמוֹ בְּכָל בּוֹקֵר, שָׁאֲלָה הַמַלְכָּה את רְאִי הַקְּסָמִים: "רְאִי קְסָמִים, אָמַר לִי, ספר:
מִי מִכּולָן הַיָּפָה בְּיוֹתֵר?"
בְּמֶשֶׁךְ זְמַן רָב עָנָה לָה הָרְאִי: רַק אַתְ, מָלכתִי." אַךְ בְּאוֹתוֹ בּוֹקֵר שׁוּב אָמַר:
"את יָפָה, מָלכתִּי, וְיָפָה שֶׁעֵרֶךְ אבל שלגיה שֶׁעַל הַסוּס יָפֶה מִמֵךְ."
מרוב כָּעַס וְהַפְתָעָה, נָפְלָה הַמַּלְכָּה הָרָעָה אַרְצָה – וּמֵתָה.
שלגיה וְהַנָּסִיךְ עָרְכוּ בָּאַרְמוֹן נֶשֶׁף חֲתונָה מְפואָר, וְשִׁבְעַת הגמדים הָיוּ הָאוֹרְחִים הֲכִי חֲשׁוּבִים בַּנֶשֶׁף. מֵאָז חָיוּ כּולָם בּאושֶׁר וּבעושֶׁר – עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶה.